גזר דין בתיק פ"ל 5392-03-12

הנאשם הודה בעובדות המפורטות בכתב אישום, והורשע בעבירות בניגוד לסעיף 67 לפקודת התעבורה  שעניינה נהיגה בזמן פסילה, ועבירה לפי סעיף 2א לפקודת ביטוח רכב מנועי, שעניינה נהיגה ללא ביטוח ועבירה לפי סעיף 10 (א) לפקודת התעבורה + סעיף 38(1) לפקודת התעבורה שעניינה נהיגה ברכב ע"י בלתי מורשה לנהיגת רכב מאותו סוג ועבירה בניגוד לתקנה 22(א) לתקנות התעבורה שעניינה אי ציות לרמזור אדום בנסיבות מחמירות ועבירה בניגוד לתקנה 62(2) + 38(2) לפקודת התעבורה, שעניינה נהיגה ברשלנות, עבירות מיום 18/3/12.

התביעה ציינה את נסיבות אירוע התאונה והעובדה לכך כי הנאשם נהג כשאין ברשותו רישיון כלל וכלל וכן התביעה מציינת כי כנגד הנאשם על אף שלא היה ברשותו רישיון מעולם, ישנו עבר תעבורתי כאשר בהרשעה מס' 1 נדון אף למאסר על תנאי למשך 6 חודשים ובכל זאת הנאשם המשיך לבצע עבירות.

עוד מציינת התביעה כי בעברו הפלילי, כנגד הנאשם עבר פלילי בכל הקשור להחזקת סמים, התפרצות לרכב, הפרעה לשוטר, העלבת עובד ציבור.

עוד מפנה התביעה לתסקיר שירות מבחן אשר לא ראה כל מקום לבוא בהמלצה טיפולית לגבי הנאשם וכן העובדה כי תסקיר שירות המבחן מציין כי נטיית הנאשם לצמצם מאחריותו וכי העובדה כי בתאריך המעצר, שירות המבחן לא המליץ על החלופות המוצעות ואף ציין כי החלופות המוצעות לא יוכלו להפחית מהסיכון הנשקף מהתנהגותו.

בסופו של יום, שירות המבחן מציין כי לאור האמור לעיל, מאפייני התמודדותו וקשייו כפי שפורטו, הקושי בהפנמת הגבולות וכן ההתמקדות במצבו ההישרדותי שלא מאפשר פניות לתהליך טיפולי והתבוננות מעמיקה בקשייו, נמנעים מהמלצה טיפולית בעניינו.

עוד מפנה התביעה למסמך שכותרתו התייחסות לעתירת עובד שירות על שם הנאשם במסגרת עתירת אסיר שמספרו 28581-01-12 (סומן ת/3), בסופו של יום עולה כי לא היה מנוס מלהורות על הפסקה מינהלית של עבודת השירות שניתנה ככנגד הנאשם וזאת לאור העובדה כי הנאשם לא השכיל לשתף פעולה במהלך עבודות השירות שהוטלו עליו.

בסופו של יום מבקשת התביעה,  להשית על הנאשם, מאסר בפועל שירוצה מאחורי סורג ובריח, מאסר על תנאי, קנס, פסילה בפועל ממושכת, פסילה על תנאי, והתחייבות.

מנגד, ב"כ הנאשם מבקשת להתחשב בנאשם ושמה דגש על האמור בתסקיר שירות מבחן באשר לעברו של הנאשם ולרקע המשפחתי ממנו הוא בא וזאת כאמור בתסקיר שירות מבחן, הפסקה הראשונה ופסקה שנייה ופסקה שלישית לתסקיר שירות המבחן.

עוד מציינת, כי למעשה מדובר בנאשם חוזר בתשובה, חי עם בת זוג וחברתו נמצאת בחודש החמישי להריונה (לא הוצגו מסמכים) ובסופו של יום מבקשת ההגנה להסתפק ב-100 ימים שריצה הנאשם במסגרת מעצרו ולא להטיל עליו קנס לאור מצבו הכלכלי, להטיל עליו התחייבות במקום קנס ואם בית-המשפט כאפשרות אחרונה אם כי לא מומלצת מבחינת ההגנה להוסיף לנאשם תקופה קצרה של עבודות שירות, פסילה על תנאי ופסילה בפועל שתהיה קצרה.

כמו כן לקחתי בחשבון כי האשם הודה, וחסך מזמנו של בית משפט.

כאמור לנאשם אין רשיון נהיגה ולחובתו 2 הרשעות קודמות (סומן ת/1), וכן עברו הפלילי סומן (ת/2).

הצדדים הציגו בפני פסיקה אשר תומכת כל אחת בעמדתו.

"מדיניות ענישה כללית ועקרונית לעולם לא תוכל לבוא תחת שיקול דעתו של בית משפט בערכאת הדיון ובנסיבותיו האינדיוידואליות המיוחדות של נאשם שהורשע בגינו" (רע"פ 3674/04 אבו סאלם נ' מ"י מיום 12.2.06 שהוזכר ברע"פ 6115/06 מ"י נ' מורד אבן לבן (כב' השופטים א. לוי, ע. ארבל, ס. גובראן).

העמדה העקרונית שמאסר הינו עונש ראוי במקרה של עבירה של נהיגה בזמן פסילה הוא שיקול חשוב נוכח חומרת העבירה והמסר העונשי שיש לשגר לציבור הנהגים, אולם אין זה שיקול יחיד.

נסיבות ביצוע עבירה ונסיבותיו האישות של הנאשם קונקרטי אף הן שיקול רלוונטי, ואין דינו של נאשם שלחובתו עבירות זהות, של נהיגה בזמן פסילה כמו אחר שזה לו כשל ראשון.

תפקידו של בית המשפט מתמקד בהפעלת שיקול דעת בבחירת רכיבי הענישה וקביעת מידתם בכל מקרה ומקרה המונח לפניו.

"אין הערכאה הדיונית מחוייבת איפוא להטיל מאסר על כל מי שהורשע בעבירה של נהיגה בזמן פסילה, חרף החומרה הרבה הנלוות למעשה זה. אולם, כלל דומה חל גם על המקרה ההפוך, היינו אין לקבוע אפריורית, כי עבירה של נהיגה בזמן פסילה לעולם לא תוביל להשתת מאסר הנהג. כל מקרה ונסיבותיו". [רע"פ 6115/06 מדינת ישראל נ' מורד אבו לבן, (8.5.07) (כב' השופטים א. לוי, ע. ארבל, ס. גובראן].